עבודה זו של האמן מתארת תמונה תנכית עם הקשרים עכשוויים. בתמונה רואים את אברהם שרה והגר כשעל ידיה ישמעאל. האמן נזקק להדבקת קולאז' בדמותו של מבצע "הלינץ" ברמאללה עם שתי ידיו המגועלות בדם יהודי והוא במבט "מצחק". האמן הוסיף כתובת ברוסית על שמחתו של ישמעאל על דם יהודים שנגר וזאת מפני שגם החייל ואדים "בלינץ מרמאללה" היה מעולי רוסיה וכן הנפגעים בדולפינריום ובפיגועים נוספים אחרונים היו רבים מעולי רוסיה.

בצדה השמאלי של התמונה למטה אנו רואים את שרה אמנו בדמותה של אחות רחמניה שכבר אז ראתה ברוה"ק את דברי המדרש על המלה "מצחק" = לשון שפיכות דמים והיא ברחמנותה על ילדיה כמו התינוקת שלהבת פס, וברצונה הכן למנוע דמים ולמנוע משלהבת להיות כלת דמים לארץ ישראל, אלא כלה בחופתה שידלה את אברהם להרחיק את הגר וישמעאל. האמן מצפה לפעולה אלוקית "והיו למשיסה שוסיך" שתעמוד לימיננו לימים הקשים. את כלת הדמים שלהבת כתב בצבע אדום.

ואילו אברהם ושרה נכנסים ממש לאקטואליות של הוויכוח שלנו כאן והיום ביחס לערבים. אברהם מסמל את החסד והרחמנות כלפי הערבי וזוהי המחשבה של "השמאל הישראלי" כשעם שחזר מ2000- שנות גלות גירוש ודיכוי נבהל מטיפול בערבי כמו שטיפלו בו בגלות אך הרג ילדנו מעמידו אובד עצות. ושרה מייצגת את הימין ה"מדרשי" הרואה את הרוצח הערבי גם בישמעאל הקטן ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילד לאברהם מצחק (בראשית כ"א ט') מצחק לשון רציחה. אברהם עם החסד שלו "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו" (בראשית כ"א י"א) טועה, והפסק האלוהי "שמע בקולה" (בראשית כ"א י"ב) הוא המכריע. במרכז התמונה קולאז' של מסעדת "סבארו" בירושלים לאחר הפיגוע מהווה קו פרשת המים בין ירידת מסגדי הר-הבית בירושלים לערבים לבין עליית המנורה והמקדש וחיזוק הקשר עם בית המקדש והר-הבית ליהודים לקראת גאולתם של ישראל.